אנחנו לא בוחרים איזה ילדים יהיו לנו. הם פשוט מגיעים עם מה שיש. אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך לגדל אותם: לזהות את הצרכים שלהם, ולהתאים להם את הגישה, את המינון ואת הטיפול.
ילדי החצבים
יש ילדים שמהלידה הכול "חלק" איתם. הם נרדמים בקלות, אוכלים ועולים במשקל, מצמיחים שיניים בלי חום, ונכנסים לגן ולבית הספר בלי דרמות. הם כמעט לא חולים, מכינים שיעורים, אין עניינים מול המורה, ויש להם חברים. הם סתגלנים, עמידים בריאותית ורגשית, ופשוט צומחים.
כמו החצב, צמח שורד ועמיד שבוקע דרך רגבי האדמה הקשים עוד לפני הגשם הראשון, מבשר את הסתיו ולא מתלונן על תנאי הקרקע. הם חזקים ומכים שורש עמוק באדמה.
ילדי הסחלבים
לעומתם יש ילדים שכבר מהלידה עדינים ורגישים, פיזית ורגשית. הם נוטים לאלרגיות ולהצטננויות חוזרות, מגיבים לכל החלפה של אבקת כביסה, מתקשים להירדם, לעכל ולעלות במשקל. הם יכולים להיות ביישנים, מורכבים ואיטיים, וזקוקים לתנאי גידול עדינים וסבלניים: הרבה תשומת לב, סבלנות וסיוע, ולפעמים גם ליווי של קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, פסיכותרפיה או הוראה מתקנת.
כמו הסחלבים, הם לא יגדלו בקלות בכל תנאי. גם הסחלב זקוק ללחות מסוימת, לאור אבל לא לשמש ישירה, והכול במינון מדויק.
ומה בבית שלכם?
לפעמים באותה משפחה יש ילד חצב וילד סחלב, ולפעמים כל ילדי המשפחה הם סחלבים והעול כבד יותר. כדאי להתבונן: איזה ילד יש לכם?
כל ילד יחיד ומיוחד בדרכו, ובתנאים שהוא צריך כדי לצמוח.